<h1>ראבי"ה סימנים אלף כ"א, אלף כ"ד</h1>
<h2>דף כד.</h2>
גרסינן בירושלמי במסכת שבועות [פ"ג ה"ד] שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בלילי הפסח. ורבינו האלפסי [שבועות די"ב ע"ב] ופר"ח [דכ"ז ע"ב] הביאו זה מן הירושלמי בשבועות. ומשמע בירושלמי שעל ידי איסור כולל חל שבועה לעבור על המצוה. ותימה דפ"ג דשבועות [כ"ד ע"א] גבי פלוגתא דרב ושמואל ור' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, בשלמא לריש לקיש היינו דמשכחת בלאו והן אלא לר' יוחנן בשלמא לאו משכחת לה אלא הן היכי משכחת לה, ומשמע דאפילו באיסור כולל לא חייל לעבור. ובריש מסכת נזיר [ד' ע"א] גרסינן אמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות וחיילא עליה. והתם משום דגלי ביה קרא לאסור יין מצוה כיין הרשות, ואע"ג דכל נזירות הוי מיתסר נפשיה מן חפצא כמו לשון שבועה, אי לאו דגלי ביה קרא לא הוי אמרינן ביה דחייל אע"ג דאיסור כולל הוא. וא"ת דיש חילוק בין לעבור דקום עשה ללעבור דשב ואל תעשה, כגון שב ואל תאכל מצה, והא בפ"ק דתענית [י"ב ע"א] גרסינן הרי שקיבל עליו להתענות שני וחמישי של כל השנה ופגעו בו ימים הכתובים במגילת תענית וכו' אם גזרתנו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו, והתם לא חייל אפילו בשב ואל תעשה ואע"ג דכעין כולל הוא. ותו סברא הוא כיון דטעמא דאין נשבעין לבטל המצוה משום דהוי כשבועת שוא, מה לי בשב ואל תעשה מה לי בקום עשה. ותו ההיא דשבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר, היינו נמי שב ואל תעשה כי אמר הריני נזיר, ולא חייל על ידי שכולל חרצנים וזגים אי לאו דגלי קרא. ונראה בעיני דודאי לעבור לא חייל אפילו על ידי כולל. כגון שאמר שבועה שאוכל כשרה ונבלה. כדאמרינן אלא הן היכי משכחת לה. אבל לקיים מהני כולל, כגון בלאו שלא אוכל נבלה וכשרה אע"פ שמושבע ועומד. הכי משמע בפ"ג דשבועות. והיינו טעמא נמי דהרי שקיבל עליו להתענות. ולא דמי לנדרים דחלים על דבר מצוה דלישנא משמע דקאסר נפשיה מן חפצא כעניין שבועה. כדאמרינן בריש פרק ואלו מותרין במסכת' נדרים [ט"ז ע"ב] הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. הילכך לא חלו קבלת תעניותיו אם גזירה קודם לנדרו. ואע"ג דקרי ליה תלמודא נדרו, לאו דוקא אלא לשון שבועה. והוי כולל כיון שאמר בפירוש הריני מקבל להתענות שני וחמישי כל השנה הרי הזכיר ימים האסורים וימים המותרים והיינו כולל דומיא דנבלה וכשרה ולא חייל (כל עבור) [בלעבור]. ודכוות' אם היה אומר שבועה שלא אוכל מצה שנה אחת או ב' שנים, מותר לאכול מצה בלילי הפסח, שמשמע שנשבע בפירוש על הפסח ועל שאר ימות השנה, ולא מהני כולל כיון שנשבע בפירוש לעבור, אלא דברים בטלים הם לגבי אסור. ונראה דלוקה ואוכל מצה בלילי פסח. וכן גבי תענית ידחה נדרו ולוקה כיון דמשמע לשון שבועה מיתסר נפשיה מן חפצא. אבל אם אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם, ולא הזכיר כל השנה, ועומד בשאר ימות השנה, אפילו למאן דלית ליה איסור כולל חיילא שבועתו, וכי מטי חג הפסח אסור לאכול מצה, דקודם הפסח חל נדרו והוא לא הזכיר פסח ואף אינו במשמעות לשונו בפירוש. אלא לפי שלא אמר חוץ ממצה דפסח, כי מטי ליל פסח אסור במצה דמצוה. כללו של דבר נשבע לעבור לא חייל משום שהוא שבועת שוא. נשבע לשנות הידוע על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא וכו' ואמרינן [שבועות כ"ט ע"א] והוא שניכר לג' בני אדם. וגבי לעבור מצרכינן בפרק ואלו מותרין [י"ז ע"א] תרי קראי חד למיפטריה מן קרבן שבועה וחד למיפטריה מן לאו דשבועה. כנ"ל. אבי העזרי. מה שהקשה מורי מפ"ג דשבועות לר' יוחנן אמאי לא משכחת בהן שאוכל נבלות על ידי כולל כמו שבועה שלא אוכל מצה בירושלמי. רואה אני דבריך דלא מהני איסור כולל לעבור על המצוה בידים שיאכל נבלות. ומאי דקשיא למר מריש נזיר למה לי קרא דלאסור יין מצוה כיין הרשות והא לא (עבד) [עבר] בידים. מצינא למימר למאן דאית ליה איסור כולל להכי איצטריך, היכא דאמר שבועה שאוכל ואשתה כל איסורי נזיר והדר אמר הריני נזיר. ועוד דבסיפרי [פ' נשא פיס' כ"ג] מפרש הואיל ונזיר אסור לטמא למתים ונזיר אסור לשתות יין (בזה) [מה] לטמא למתים לא אסור למת מצוה אף יין לא אסור יין מצוה ת"ל מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות. דילמא דאמר התם או חוץ מיין מצוה. פירש רבינו הילל דאתי עשה דיין מצוה ודחי לא תעשה דנזיר. וההוא דפ"ק דתענית ידחה נדרו מפני גזירה, איכא למימר דלית ליה איסור כולל אלא באיסור הבא מאיליו. ומורי יאושרו ויתכנו כל דרכיו ושביליו, כתאות אחד משוליו. תשובה שהשיב הרב ר' שמחה לי אבי העזרי.
